1וחשבתי למשפט לרמוז עוד בהני קראי והוא דלכאורה יש להסתפק בשתי אחיות דומות והאחת קנא לה בעלה וטהורה היא אמנם אימתא דכהן וכוליה ענינא עליה ולכן אמרה לאחותה דדמיא לה תיזיל איהי ותשתה ואף אחותה טהורה ואזלא ושתיא ונמצאו אחיות וחבקו ונשקו זו את זו ולאחר מכן האשה אשר קנא לה בעלה זנתה האם נאמר כיון שהכל פלא דריחא מילתא עביד ומהני במי שלא שתתה להבא ובודקין אותה או נימא אין לך בו אלא חידושו דדוקא כמעשה שהיה שהיתה טמאה מריח מים מתה אבל להבא לא, ונראה דלהבא אין בודקין אותה ויש להביא ראיה ממ"ש הרב מהרימ"ט הביאו הרב מהרח"א בעץ חיים וז"ל א"נ עמ"ש אמן על העבר אמן על העתיד וא"ת והלא שותה ושונה וכן פסק הרמב"ם ומאחר שבודקה על העתיד אמאי שונה, וי"ל דמיירי כשלא התנה על העתיד לכן בבדיקה דלעבר דאינה מספקת לשתות עד שפניה מריקות וכל העולם יודו אמר בטנך וירכך לנכח משא"כ בבדיקה דלעתיד דיתלו העולם דבשביל ששתה מים מגולים אירע כן אמר בטן וירך עכ"ל, למדנו מדברי הרב מהרימ"ט דאם לא היה מתנה עמה לעתיד לא היתה נבדקת והיה צריך להשקותה עוד הפעם, וכן כתב הרב עוד בתשובותיו ח"מ סי' ק"ה, וא"כ מוכח דזו האחות דלא שתתה אף שאחותה התנו עליה על העתיד ונשבעה היא לא התנו עמה ולא נשבעה ואינם בודקין אותה על העתיד וכפי דעת ר' עקיבא פ' כשם דהא דבודקין אותו לבועל נפקא ליה מובאו ובאו כמו שכתבנו לעיל אפשר דמהאי קרא ובאו המים המאררים האלה במעיך שמעינן כל הדרשות הנז"ל והכי פירושא דקרא ובאו המים במעיך לפקדון ופקדון זה מועיל לתרתי דהיינו דהכתוב מדבר באחות הטהורה ששתתה כמ"ש הרב מהראנ"ח, וז"ש המים הללו יבואו במעיך לפקדון ויועילו לצבות בטן אחותך הטמאה ומדלא כתיב בטנה וירכה שמעינן דגם לה עצמה שאינה הסוטה יועילו לצבות בטן אם תזני לעתיד אך זה דלעתיד לא יועיל אלא לשותה ונשבעת, וז"ש ואמרה האשה אמן אמן לעבר ועתיד אך אם לא התנה עמה אף ששתתה וכ"ש התנה עם אחות השותה אינו מועיל לאחות שלא שתתה ולא התנה עמה וז"ש במעיך לצבות וכו' ואמרה וכו' דבעינן שתתה ואמרה וכמ"ש מהרימ"ט דהתנאי הוא עיקר, ועמ"ש הרב מש"ל פ"א דסוטה דין י"ד ד"ה ודע דנהי בקושית מהרימ"ט דאמאי שונה הנז' ועמ"ש הרב המג"ן בס' קרבן חגיגה ויראה המעיין שיש להשיב על דבריו ואין כאן מקום להאריך.
